top of page
שקד בן אברהם
סיכום
עיצוב מקורי (באמצעות Canva)
עיצוב מקורי (באמצעות Canva)
אז מה למדנו?
למדנו שמפיצים פייק ניוז מכמה סיבות אפשריות; כוונת זדון למען אינטרסים אישיים, הומור וסאטירה על מצב אקטואלי קיים, פרסום קונספירציה למצב אקטואלי קשה (לתת תחושה של תקווה וביטחון) ובשגגה בלי לדעת ולהבין שמדובר בפייק ניוז.
האם שווה להפיץ פייק ניוז? קשה לומר שיש תשובה חד משמעית.
מעבר לכך שהפצת פייק ניוז יכולה להוות עבירה על החוק (השלכות, הוצאת דיבה וכדומה) נכנס לכאן העניין המוסרי. צריך לחלק את התשובה לפי סוגים שונים של מפיצים.
כאשר מדובר בהפצת פייק ניוז בכוונת זדון למען אינטרסים אישיים עיקר הדילמה הוא סביב המוסריות, לכל כתבה, לכל פוסט, לכל ציוץ ולכל מילה שלנו יש השלכות.
האבסורד הוא שלפעמים אתה יכול להפיץ פייק ניוז ולצאת מזה ללא כל נזק בעוד שאותו אדם, חברה או גוף שעליו הפצת נפגע מזה בשלל אופנים רבים.
אז האם שווה לך להפיץ? מבחינה מוסרית חד משמעית לא! אבל אם אתה מאמין שהמטרה מקדשת את כל האמצעים, אז, קשה לומר את זה, אבל כן.
אני חושבת שהמוסריות צריכה לשחק במקרה כזה תפקיד עצום ולהכריע.
מעבר לכך, צריך לאכוף בצורה משמעותית ידיעות פייק שרצות ברשתות.
לאחרונה פייסבוק הודיעה שהיא חוסמת ידיעות פייק ניוז. אך, מסתבר שיש כמה פרצות בחוק. כאשר מדובר בכסף של פוליטיקאים פייק ניוז מתקבל בשמחה יחד עם הדולרים. אנחנו כחברה, כבני אדם, צריכים לחשוב איך הגענו למצב הזה שפייק ניוז הוא חלק כזה גדול החיים שלנו, מהחיים הטכנולוגים שלנו.
אי אפשר שלא לחשוב בסיטואציה הזאת על היתרונות והחסרונות שהביאה לחיינו הטכנולוגיה, אבל את זה כבר אשאיר לכם.
כאשר מדובר בהפצת פייק ניוז בשגגה או כקונספירציה למצב, קשה להאשים את אותו מפיץ, בהתחשב בכך שלא היתה לו כוונה רעה. אך חשוב ללמוד לסנן מידע שאנחנו פוגשים ברשתות החברתיות, להבין שלא כל מה שאומרים לו הוא נכון, לא משנה מי אמר או פרסם זאת. צריך להיות ביקורתיים לכל תוכן, לקרוא פעמיים ואז להחליט האם להפיץ את זה או לא, האם להאמין לזה או לא.
וכאשר מדובר בהפצת פייק ניוז כהומור, כל עוד אף אחד לא נפגע ומובהר שהתוכן סאטירי והומוריסטי, אני חושבת שזה מתקבל, לא בדיוק סוף העולם.
אבל גם כאן, יש המון אותיות קטנות וכוכביות. כל מקרה לגופו וחשוב לזכור שלפעמים יש לנו יותר כוח ממה שנדמה לנו. צריך לפעול בתבונה ולהיות אחראים על המעשים שלנו. אסור לשכוח שבכל זאת מדובר בשקר, ושקרים בדרך כלל רק מזיקים.
האם אנחנו מפחדים מהפייק ניוז, או שמא צריכים לפחד ממנו? התשובה היא כן.
רוב ידיעות הפייק ניוז תואמות למראה, לתוכן, לצורה ולקריטריונים של ערך חדשותי, מה שמקשה עלינו ציבור הקוראים להבדיל בין ידיעת כזב לידיעת אמת.
אומנם הפייק ניוז היא לא תופעה חדשה. היא קיימת כבר כמה מאות שנים, מתפתחת, משתנה, מתרחבת ומתאימה את עצמה לעידן החדש. כיום ניתן להגיד כי הפייק ניוז היא אחת מהתופעות המרכזיות ביותר שעיצבו את העשור האחרון.
היא פוגשת אותנו כל הזמן, הבעיה היא שאנחנו לא תמיד יודעים שפגשנו אותה.
" הנשיא היוצא ברק אובמה אמר 'כשאנחנו לא לוקחים ברצינות את העובדות ומה נכון ולא נכון, כשאנו לא יכולים להבחין בין טיעונים רציניים ותעמולה, אז יש לנו בעיות'. "
(מתוך הכתבה של שחר סמוחה, (2017): התופעה שמשגעת את העולם: מי מרוויח מפייק ניוז? , גלובוס.)
אכן, אנחנו בבעיה.
בשביל לעזור קצת, הבאתי לכם את המומחים:
*כך תזהו פייק ניוז ברשתות החברתיות, אתר גלובוס- "המשרוקית"
*Fake News -האתר הנ"ל מציג ידיעות פייק ניוז מהארץ והעולם, מנתח אותם ועושה סדר בנכונות התוכן. "האני מאמין שלנו: מידי יום מופצות במדיות השונות ידיעות כוזבות מאחוריהן ערמות של אינטרסים: כלכליים, תדמיתיים, עסקיים, ספורטיביים, פוליטיים וכדומה. הגיע הזמן לעשות סוף לחדשות הכוזבות, הגיע הזמן שהמידע אותו אנו צורכים יהיה אמין, מבוסס וכזה שבאמת מוביל לשינוי. אמון הציבור בתקשורת נמצא בשפל של כל הזמנים ולא בכדי, ו-fakenews-il פה כדי לעשות לכם קצת סדר בבלגן…" (מתוך אודות האתר).
* תוכניתו של גיא זהר- "מהצד השני" המשודרת בערוץ כאן 11. בתוכנית זהר מדבר ומוציא לאור כביכול פייק ניוז ופערים למיניהם מהמידע המועבר לנו בכלי התקשורת.
ומעבר לכך, אחד הפתרונות הקלים והחשובים ביותר הוא לאמץ ולהכיר את שלושת סוגי הקריאות של סטיוארט הול:
קריאה מסכימה- הקריאה הראשונית של התוכן, הנמענים מקבלים את המסר כפי שהמוען התכוון אליו.
קריאה מתדיינת- קריאה חוזרת של התוכן, הנמען מפענח את המסר כפי שהוא מקבל אותו, בעקבות פוליסמיות שונה בין קבוצה לקבוצה. הוא חושב ומנהל משא ומתן עם עצמו מה מהתוכן הוא מקבל ונגד מה הוא יוצא. מסתכל על המסר באופן מורכב יותר.
קריאה חתרנית- הנמען לא מקבל את המסר, בעל ביקורת כלפיו ומטיל ספק בנאמר.
תמיד חשוב לזכור כשאנחנו קוראים כל טקסט כלשהו, לא להסתפק בקריאה מסכימה.
כעת ניגע באחד הדברים שהכי הטרידו אותי במהלך העבודה:
טרם התחלתי לחקור בשלב במחקר, האמנתי שלא אמצע כלל פייק ניוז במהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה בטלוויזיה.
בחיפוש אחר פייק ניוז בולטים נעזרתי המון בתוכניתו של גיא זהר "מהצד השני", שם הוא חשף המון פייק ניוז, או פערים כפי שהוא מכנה זאת בין האמת לבין מה שאנחנו צורכים מהטלוויזיה. ואז הוכחתי על טעותי. הופתעתי, התאכזבתי וגם קצת חששתי מכך.
בעת המחקר התעסקתי המון בשתי שאלות גדולות שליוו את הדילמה שלי, וכעת יש לי עליהן תשובה:
-
מהי נאמנות העיתונאי ולמי היא שייכת?
אז לצערי בתקשורת העכשווית בישראל ישנם 2 מישורים לנאמנות העיתונאי, הרצוי והמצוי. במישור הרצוי זוהי כמובן הנאמנות לציבור- לספק לנו את הידיעות כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה", כלומר, לספק לנו את הידיעות שאנו כציבור צריכים לדעת ולתת לנו להחליט מהי דעתנו לגביהן לבד. ללא מסגור, ללא התערבות חיצונית, בלי "לשנות" קצת את המציאות וגם בלי לעגל פינות.
המישור המצוי הוא שונה לחלוטין. במישור המצוי נאמנות העיתונאי (לעיתים, לא תקף לגבי כל העיתונאים) שייכת לבעלי ההון, למנהלים שלהם במערכת, לחברות גדולות, לפוליטיקאים ולגופי הממשלה.
תפקיד העיתונאי כולל איתו סכנה כלכלית ובמקרים מסוימים גם סכנה פיזית ואף חשש לחיים. מה זאת אומרת? העיתונאי חושף שחיתויות ומידע שאנשים בדרגות הגבוהות במדינה לא רוצים שנדע. עקב כך, חלק משיקולי העיתונאי יכולים להיות כלכליים וחלק יכולים להיות באמת מפחד.
לא חסר סיפורים וסרטים על עיתונאים שגילו משהו שבעלי ההון או המדינה לא רצו שיצא החוצה וקיבלו איומים ממשיים לחייהם, לבני משפחתם ולמקום עבודתם.
לצערנו, יש למדינה כוח חזק, מדי לעיתים, אפשר "לקבור" דברים כאילו לעולם לא היו.
לכן, בפועל, נאמנות העיתונאי היא לא בדיוק לציבור, אלא, לאנשי הכוח.
2. למה מגדירים את התקשורת כרשות הרביעית? מה היא עושה, למה היא נחוצה? והאם היא באמת ממלאת את תפקידה?
בשנים האחרונות התווספה רשות נוספת, בנוסף לשלושת הרשויות- הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת הרשות הרביעית שהיא התקשורת.
תפקידה לבקר ולפקח על הרשויות השונות. להביא לציבור מידע בעל ערך כזכות הציבור לדעת, לחשוף ואף למנוע מעשים ושחיתויות בגופים השונים במדינה דמוקרטית.
הרי לא סתם היא מכונה "כלב השמירה של הדמוקרטיה" והעיתונאי האידיאלי הוא "שומר הסף" שמביא אל הציבור ידיעות בצורה אובייקטיבית.
העיתונות והתקשורת הכרחית כדי לשמור על דמוקרטיה תקינה וגלויה. ולמעשה לבסס את הערכים הדמוקרטיים במדינה ולהגן על הזכויות הדמוקרטיות כמו חופש הביטוי, חופש המידע, פלורליזם וסובלנות.
חירויות הפרט וזכויות המיעוט, כמו חופש הביטוי, חופש המידע, פלורליזם וסובלנות.
ונכון, יש פייק ניוז בתקשורת. אבל אנחנו חיים בעולם צבעוני, אין רק שחור או לבן.
חשוב שנזכור שהתקשורת (המפוקחת, אינני מתייחסת כרגע לרשתות החברתיות) עושה את עבודה נאמנה, למרות שיש מדי פעם "נפילות", למרות שאנחנו עדיין צריכים לקרוא כל דבר פעמיים ולחשוב טוב לפני שמאמינים למסר, ולמרות שיש כאלה שלא עובדים לפי כללי האתיקה. אם נסתכל על הרוב המוחלט, מזל שיש לנו את התקשורת. יש עיתונאים חרוצים שכל פעולתם זה להביא לציבור מידע חשוב ורלוונטי ולפקח על הנעשה במדינה, ובעולם.
ולסיום סיומת, בואו ניזכר בהכול-
למדנו מה אומר המושג 'פייק ניוז' שפרץ לחיינו בשנים האחרונות.
יצאנו מבולבלים בחיפוש אחר משמעות האמת וגילינו שהיא מרובת פנים ושונה מאדם לאדם. אני לפחות, נורא הופתעתי מכך, המושג הכי ברור התברר כלא ברור כלל.
התחבטנו האם זה משתלם ואפקטיבי להפיץ פייק ניוז.
ראינו את השפעות הפייק ניוז ואיפה הכי קל להפיץ אותן.
מצאנו דרכים להתגונן (ככל האפשר לפחות) מפני הפייק ניוז.
הבנו מדוע מבוגרים נוטים להאמין יותר לפייק ניוז ומפיצים אותם.
הבחנו בחסרונות של הטכנולוגיה המתקדמת.
למדנו על התקשורת ותפקיד העיתונאי.
קיבלנו תשובות לשאלות ונותרנו גם עם שאלות פתוחות.
כן, אני יודעת שהשארתי הרבה שאלות פתוחות בשלבים השונים של העבודה.
בחרתי בנושא מאוד לא חד משמעי.
להמון שאלות אין לי תשובה, לא תשובה נכונה וגם לא דעה אישית. הרבה פעמים מצאתי את עצמי מתנגשת בין שני צדדי הדילמה.
אני לא רוצה להגיד לכם מה נכון ומה לא נכון (גם אם זאת רק דעתי האישית).
אני רוצה שכל אחד מכם יחליט בעצמו מה נכון בשבילו.
אוריינות תקשורתית
תמונה להמחשה, תמונות מאושרות wix
במהלך העבודה ובשנות לימודי במגמה למדתי מהי חשיבות התקשורת.
הרבה אנשים ממעטים בחשיבותה של התקשורת ולוקחים אותה כמובן מאליו,
הם שוכחים כמה כלי התקשורות חיוניים לקיום ממשל דמוקרטי תקין. לא סתם התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה.
נולדתי לעידן בוא הטכנולוגיה והתקשורת הן 'built in', במהלך הלימודים במגמה גיליתי תופעות שלא ידעתי שהן קיימות, קיבלתי הסברים על אורח חיינו בעולם הדיגיטלי, ראיתי כמה חזקה היא התקשורת וכמה כוח יש לה, לטוב ולרע.
עשינו סדנאות מיוחדות שעזרו לנו להבין טוב יותר את החומר ולהכיר אנשים חדשים.
הכרתי אנשים שלא חשבתי שאכיר בחיים בצורה כזאת, ניהלנו דיונים סוערים ולמדנו אחד מהשני. שמעתי דעות מנוגדות לשלי, בניתי דעות משלי, התענייתי בדברים שלפני כן לא חשבתי עליהם אפילו. מי דמיין שאשב לצפות במהדורות החדשות מידי ערב. קיבלתי כלים לעתיד. למדתי לבטא את עצמי בצורה טובה יותר, לקבל את האחר, התפתחתי, השכלתי ועיצבתי את עצמי, את האופי שלי, את הדעות שלי, את האמונות שלי בצורה טובה יותר. נחשפתי להמון צדדים, המון ערכים ובחרתי בעצמי מה הכי מתאים לי.
נחשפתי המון למאחורי הקלעים של התקשורת, ולמדתי מה היא בעצם התקשורת על כל גווניה. והתלהבתי כל פעם מחדש כשראיתי מישהו בטלוויזיה שהייתי בהרצאה שלו דרך המגמה. קיבלתי כלים שילוו אותי בכל תחומי החיים, למדתי להסתכל מחוץ לקופסא ולא לקבל את כל מה שאני רואה בטלוויזיה וברשתות החברתיות.
נכנסתי למגמה ילדה מתעניינת ויצאתי מהמגמה ילדה קצת יותר גדולה, סקרנית, דעתנית ומבינה.
בעבודה בחרתי את הנושא שהכי דיבר עליי ובמהלך העשייה כל פעם הופתעתי מחדש, למדתי דברים חדשים והבנתי שאין כן או לא, יש גם וגם.
לא תמיד יש הכרעה וזה בסדר. יותר מזה, זה אפילו טוב יותר מלהחליט.
ראיתי כמה שהמושגים שלמדנו רלוונטים תמיד וכמה הם עוזרים להבין טוב יותר, לא רק טקסטים תקשורתיים, אלא כמעט כל דבר בחיים.
ולמדתי גם על הסכנות בתקשורת. אני חושבת שהעבודה שלי מביאה אותם (את חלקם לפחות) בצורה הכי מוחשית, מעניינת ורלוונטית שיש.
אוריינות אזרחית
בפה מלא ובגאווה אני יכולה להגיד שיצאתי מהמגמה אזרחית טובה יותר.
אכפתית, ערנית, מקבלת, לא שופטת, פתוחה לשמוע דעות שונות משלי ורוצה ללמוד מהאחר.
הייתי חשופה לדברים שתלמידה בגילי בדרך כלל לא הייתה נחשפת אליהם.
פגשתי אנשי תקשורת ששינו את נקודת מבטי על החיים במדינה דמוקרטית ועל מה טוב או לא טוב, אם בכלל אפשר להחליט משהו כזה.
למדתי יותר על להיות ישראלי מכל מיני בחינות; על הקבוצות השונות באוכלוסיה ועל החיים מנקודת מבטם, על סטריאוטיפים ותבניות שלא ידעתי כלל שקיימות בראשי, על מה שלימדו אותי מגיל קטן ואיך לשנות את זה ואם צריך אז גם לצאת נגד זה.
ממה אני מושפעת כנערה ואיך לחשוב על כל דבר לפני שאני מאמצת אותו כנכון.
אחד האירועים שהכי זכור לי הוא המפגש בין תלמידים ערבים לבין תלמידי המגמה. הרבה לא רצו לצאת מהפחד האמיתי בפגישה איתם. בכל זאת ערבים, נערים מראשון לציון לא פוגשים בדרך כלל ערבים ובמיוחד לא בצורה כזאת- לעשות איתם דיונים, מפגשים ולישון באותו מתחם.
בחרתי לצאת, חלק אמרו לי שאחזור עם דעות אחרות ושזה ישפיע עלי בכל מיני דרכים. וכשחזרתי, חזרתי עוד יותר מחוזקת בעמדתי. למדתי דברים שלא מראים בחדשות ושמעתי דעות שונות גם ביניהם. לא תהיה לי הזדמנות כזאת בכל שלב אחר בחיים.
הלימודים במגמת תקשורת פרסו לפני המון דעות, אידיאולוגיות, מושגים, תיאוריות, מקרים, סיורים והרצאות שלא הייתי מקבלת בשום מקום אחר.
העבודה בפרט הפכה אותי לאזרחית פיקחת יותר.
רכשתי בעזרתה כלים להבנת המצב האקטואלי בצורה הנכונה ביותר והטובה ביותר.
את הכלים והמידע אני דואגת להעביר גם לבני ביתי וחברים, כדי שכולנו נהיה אזרחים טובים יותר ונלמד להבחין בין מידע נכון או לא נכון, נהיה מעורבים יותר ואכפתיים יותר.
bottom of page